התקליטור

עד סוף שנות התשעים של המאה הקודמת נהגנו להאזין למוזיקה מתקליטים שאופן פעולתם מבוססת על הקלטה אנלוגית, שהומצאה ע"י תומס אדיסון. אולם כבר ב- 1965 הומצאה ההקלטה הדיגיטאלית, ע"י ג'יימס ראסל שהיה מאוד מתוסכל מכך שתקליטיו נהגו להישרט ולהיחבל מכל מגע שהוא בהם.

 

ה-C.D מורכב ממספר שכבות שבאחת מהן נמצא המידע בצורה של חריצים באורכם מתשנה בהתאם לצליל השונה. בניגוד לתקליט שבו המידע גם הוא נמצא בצורה של חרימים, אך הקריאה שלו מבוססת על הרעידות של המחט של הפטיפון, ב-C.D הקריאה של המידע נעשית ע"י שינויים בהחזרת של אור כתוצאה מחריצים אלה. מישום כך ניתן לצפות את התקליטור בשיכבה השקופה לאור ומגינה עליו מפני נזקים שעלולים לפגום במידע (כמו שקורה בתקליט). לקריאת המידע נבחרה קרן הלייזר בגלל המימדים המיקרוסקופיים של החריצים.

להרחבת הידע על אופן פעולתו של התקליטור ללחצו כאן.

להרחבת הידע על ההבדל בין תקליטור מוזיקה ותקליטור ה-D.V.D (בעברית) לחצו כאן.